החלטה בתיק בש"פ 7414/05

1.        המשיב עומד לדין בשל החזקת סם שלא לצריכה עצמית. על-פי האמור בכתב האישום, נמצא המשיב ביום 1.6.05, סמוך לשעה 12:00, כשהוא מחזיק בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 249.62 גרם, שלא לצריכתו העצמית, כשהסם מוסתר בשיחים על-ידו.

2.        בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, ולא לעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט תיאר בהחלטתו את תסקיר המעצר שנתקבל בעניינו של המשיב לפיו יכול מעצר בית במסגרת תומכת ומציבת גבולות לתרום ליכולתו של המשיב לשמור על גבולות שיוצבו בפניו ולהפחית את מסוכנותו. בית המשפט תיאר בהחלטתו את התלבטויותיו בבחירה בחלופת מעצר:

 "לא אכחד שגם לי יש התלבטות קשה אם לאמץ את החלופה המוצעה וזאת לאור המסוכנות הנלוות לעבירה בה מואשם המשיב, שעניינה החזקת סם קטלני... וכן לאור עברו של המשיב שאף שאינו נוגע לעבירות סמים יש בו כדי להצביע על הקשיים בהם יכול לעמוד המשיב במצבים של פיתוי מאידך גיסא, נראה לי שיש בתסקיר המבחן כדי להצביע על סיכוי סביר של עמידה בתנאי החלופה במעצר".

           בית המשפט המחוזי הוסיף ונימק את בחירתו בחלופת מעצר במצבו המשפחתי של המשיב - היותו אב צעיר - וכן בעובדת היותו נתון במעצר מזה כחודשיים, כשהוא מורחק מרעייתו ובנו. הללו - כך קבע בית המשפט קמא - עשויים לתרום להפנמת המשמעות של המעשה שנעשה על-ידו, לכאורה, כמו גם לחזק את הסיכוי שימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד. לאור הנימוקים הללו, שפורטו בהחלטתו, אימץ בית המשפט קמא את המלצת שירות המבחן ואיפשר למשיב להשתחרר בתנאים מגבילים כדלקמן: מעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוחן המלא של אמו ואחותו; ערבות עצמית וערבות צד ג' של בני משפחתו בסכום של 50,000 ש"ח כל-אחד; הפקדה כספית או ערבות בנקאית על סך של 20,000 ש"ח; איסור ליצור קשר עם מי מעדי התביעה; עיכוב יציאתו מהארץ והפקדת דרכונו וכן פיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של חצי שנה ועמידה בתנאים שייקבעו על-ידי שירות המבחן.

3.        על החלטת בית המשפט המחוזי, להורות על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, משיגה המדינה בפניי.

           לטענת המדינה, אין בחלופת המעצר שנקבעה על-ידי בית המשפט קמא כדי לאיין את המסוכנות העולה מן המשיב וממעשיו. המדינה סבורה, כי בית המשפט קמא טעה עת נמנע מליתן את המשקל הראוי לכמות הסם הגדולה שנתפסה בחזקת המשיב. כמות גדולה מעין זו - כך לטענת העוררת - מלמדת על כך שהמשיב מעורב מאוד בעסקי הסמים ובעל נגישות ממשית להשגתם, ועל-כן מעידה על סכנה ברורה להישנותם של המעשים. גם הדרך בה נתפס מעידה על כך. כמו כן, סבורה המדינה, כי נסיבות ביצוע העבירה מלמדות על כך שהמשיב התעתד לסחור בסם ולהעבירו לאחר.

           המדינה מוסיפה וטוענת, כי לא ניתן לאיין את הסכנה הנשקפת מן המשיב בחלופת מעצר, שכן העבירה נשוא כתב האישום בוצעה כאשר המשיב מפר צו מבחן, ולאחר שסיים לרצות עונש של"צ אשר נגזר עליו בפברואר 2005 בגין ביצוע עבירת פריצה; כמו כן, מציינת המדינה בעררה את הרשעותיו הקודמות של המשיב בגין ביצוע עבירות שונות. העוררת סבורה כי נסיבות אלה מלמדות על כך שאין לתת אמון במשיב וכי אין הוא ירא את הדין במידה המאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר. לבסוף, טוענת העוררת, כי בעבירות סחר בסמים יש חזקת מסוכנות סטטוטורית ואין להסתפק בהן בחלופת מעצר. במקרה זה - כך סבורה העוררת - אין נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה.

4.        בא-כוח המשיב תומך יתדותיו בהחלטת בית המשפט קמא. לדעתו לא נפלה בה טעות המצדיקה שינוי. ככלל ראוי, לדעתו, כי בית משפט לערעורים ימנע מלבטל החלטת בית המשפט המחוזי בהיעדר טעם של ממש. במקרה זה, הוגש בהסכמה תסקיר מעצר ומה טעם בו, שואל המשיב, אם אין נכונות לשקול חלופת מעצר. אכן, שירות המבחן התלבט, מסכים המשיב, אך לבסוף נטה להמליץ על בחירה בחלופה. גם כאשר מדובר בהחזקת סם מסוכן בכמות גדולה, יש מקום, לדעת הסניגור, לבחון את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת. המשיב במקרה זה - כך טוען בא-כוחו - שימש כשליח בלבד. עברו הפלילי, הוא מציין, אינו בתחום הסמים ואינו מכביד, לדעתו. אשר לעובדה שהעבירה בוצעה בעת היותו של המשיב בפקוח שירות המבחן, אין להביאה לחובתו, לדעת המשיב, בשל ששירות המבחן לא נתפנה להיפגש עמו באורח קבע. עוד מציין הסנגור, כי המועד שנקבע לשמיעת הוכחות, בחודש ינואר 2006, גם הוא מהווה לדעתו, שיקול המטה את הכף לטובת שחרורו, מה גם שהוא כבר מצוי מזה חודשיים במעצר.

5.        דין הערעור להתקבל.

         העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות: המדובר בהחזקת סם מוות מסוכן מסוג הרואין, במשקל של קרוב לרבע ק"ג. חזקה היא, שיש בה, בכמות זו, כדי ללמד על תכלית החזקת הסם - הפצתו בדרך של סחר. הכמות החריגה של הסם המסוכן מלמדת לכאורה, היא עצמה, על מעורבותו העמוקה של המשיב בעולם הסמים המסוכנים.

         הראיות המצויות בידי המשטרה די בהן כדי לשמש תשתית ראייתית כנדרש - טביעות אצבעותיו של המשיב על הסם, ברכבו נמצאה עטיפת ניילון ועליה טביעות אצבעותיו. לא היה מקום לפיכך בהתחשב במסוכנות הרבה שבמעשי המשיב, לשחררו בערובה. במיוחד כך הדבר, משגילה המשיב במעשיו כי אין לתת בו אמון משביצע את העבירה הנוכחית בעודו נתון לפיקוח שירות המבחן. אפילו יש אמת בטענתו של המשיב, כי שירות המבחן לא נתפנה למפגשים תדירים ותכופים עמו, אין בכך כדי לשנות מן החומרה שבעובדה שהעבירה בוצעה בהיותו נתון בפיקוח השירות בעקבות עבירה קודמת שביצע. תקופת המבחן נועדה, בין היתר, לבחון את מעשיו והתנהגותו של הנבחן ולברר את השאלה האם, אכן, בכוונתו להתרחק מדרכי העבריינות והאם ניתן לתת בו אמון. שאלות אלו נבחנות בלא קשר לקיומן או היעדרן של פגישות בין המבחן ובין קצין המבחן - הן נבחנות על-פי בחירתו של הנבחן עצמו בתקופה בה הסכים להיות נתון במבחן. המשיב כאן לא עמד במבחן.

         הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל והמשיב ייעצר עד תום משפטו. ניתן להניח, כי בית המשפט המחוזי יביא בחשבון את העובדה שהמשיב עצור עד תום משפטו כדי לשקול מחדש את מועד תחילת שמיעת הראיות.

           ניתנה היום, כ"ז בתמוז תשס"ה (3.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: